יום רביעי, 5 בפברואר 2014

הפוסט לזכרי


עדיין לא מובנת לי מה המשמעות של "טוב שם משמן טוב"




מוזר לי שיש כאילו שעושים הרבה בכדי לשמר את זכרם {אגב מסתבר שזהו סימפטום אשר רק בעלי כוח ויכולת לוקים בו וזו השריטה שלהם בלבד וגם להם יש את היכולת להוציא זאת לפועל}
הם פועלים כל מיני דרכים כדי שיזכרו אותם והדמיון מאוד מפותח בעניין החל מאבנים, אנדרטאות, יערות, גני שעשועים, בתי חולים או מחלקות בבתי חולים, כיתות לימוד, מבנים אוניברסיטאות רחובות וכו'...




אני יכול להבין כל מיני עמותות וקרנות אשר אכן מועילות לאחרים, או חברות אשר נושאות את השם של המקים שלהן אבל כל היתר נראה מאוד נרקיסיסטי {כן, נכון שגן ציבורי מועיל לציבור, אבל רדיפה לכך...}

ואני לא מבין מה יעזור לי אם יזכרו אותי לאחר מותי?

הנה אני זוכר את אבי ואימי והוריהם ורבותי ואנשים שהכרתי ושאינם בחיים, איזו תועלת יש להם מזה?
השאלה לא מגיעה מכיוון אגואיסטי חלילה אלא באמת שאלה אמיתית, מה יוצא למת מזה שאנו זוכרים אותו?

ואולם יש 2 דברים שאמצא בהם ייתרון בכדי שארצה מאוד שיזכרו אותי:
1 שבמידה ותהיה אפשרות, אז שיחזירו אותי לחיים, בתחיית המתים {ובכלל גם לפני כן אם יש אפשרות בבקשה} לשם כך אני חושב שזה ממש חשוב שישאר זכרון.
והנה עבור זה אני מקדיש את הפוסט הזה לזכרי
אני הייתי בתוככם, הייתי ואיני עוד
ואני מבקש מאוד, להחיות אותי.
שמעון מור יוסף

2 שמי שיזכר בי ודרך כך ייזכר במידע שנתתי לו שיכול להועיל לו.
פרט לכך ונכון להיום איני רואה בזה ייתרון כל שהו או הצדקה לרדיפה ההדיוטית אחר שימור זיכרון.

אומרים שיש עילוי נשמה בהזכרת שם נפטר, טוב את זה איני יודע, אבל אני מאמין שגם ואם הדבר נכון אז זה לא יועיל לנפטר אם הוא עשה זאת לא באמצעים כשרים ועל כך אולי ניתן להבין את ההתחלה "טוב שם משמן טוב" שכאשר יש אמת בדבר ואנשים זוכרים אדם אשר באמת היה טוב מאוד ייתכן והדבר מועיל לו בעולם אחר כאשר מזכירים אותו בלב שלם ובאמת נכונה.

אין תגובות:

פרסום תגובה