יום ראשון, 18 באוקטובר 2015

דמעות של אושר ואהבה.

איך אפשר להודות למי שנותן ללא קשר להודאה?
איך אפשר לברך את המבורך?
מה מאחלים לכל יכול, מה נותנים לאדון הכל?
איך משהו מוגבל יכול להשיב ללא מוגבל?

בפרק "נשמת כל חי"
שמופיע בתפילת השבת מובא רעיון שאילו לאדם היו את היכולות הגדולות ביותר בעולם המוגבל, הוא עדיין לא היה מסוגל להודות על פעם אחת לבוראו, הנה הנוסך המלא:
 "אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שְׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׂ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ." וכ'ו...

לכאורה נראה שהאדם נועד לכישלון בניסיון להודות לבורא על חסדיו הרבים והדבר יכול להביא חלילה להיחלשות הדעת.
מכיוון שאם האדם לא היה מוגבל בכוחותיו ויכולותיו בעולם עדיין לא היה יכול להודות לבורא על דבר אחד מהעבר, כל שכן מההווה וכל שכן שלא יוכל לבקש על העתיד, כי יוצא שתמיד הוא חסר.
ולהזכירך שוב, זה המצב אם יש לו את כל היכולות בעולם המוגבל, ומה נגיד אנו המוגבלים?!?

וההסבר הוא שיש לנו יוצר שהוא המלך והוא האדון והוא האבא, והאבא הזה הוא אב הרחמים, כי הוא-הוא הרחמים!
הוא המיטיב והוא הטוב! הוא הגואל והוא הגאולה! 
וכפי שאב אינו זקוק שהילדים שלו יתנו לו תמורה בעבור הנתינה שהוא נותן להם אז כך גם הקב"ה אינו צריך ומה גם שאיננו מסוגלים להשיב לו, אם כן מדוע אבא נותן לילדיו?
בעבור דבר אחד, תבקש!

'תפילת עמידה' הלו היא 'תפילת שמונה עשרה', נקראת על שום שמונה עשרה הברכות המרכיבות אותה.
{ברבות השנים, נוספה לתפילה הברכה התשע עשרה, היא ברכת 'המינים', אבל כיוון שאין משנים שמות וסמלים שהשתרשו, נקראת התפילה בפי כל 'תפילת שמונה עשרה'}
אם נשים לב אז רוב התפילה שלנו מורכבת מבקשות, 3 ראשונות הן שבח לבורא, ולאחר מכן 13 הן בקשות ולבסוף עוד 3 אחרונות שהן הודייה.
וכאן הסוד וגדולת הבורא אהבתו המרובה ורוב חסדיו ורחמיו עלינו,
האבא שלנו רק רוצה שנבקש, כפי שכל אבא רוצה רק שילדיו יבקשו יפה ויעריכו את שהם מקבלים והוא כבר ימשיך לתת ולתת רק שהאבא שלנו אינו מוגבל בנתינה ואנחנו אילו המוגבלים בהבנה כמה הוא נותן ושומר ומציל ועוזר ומרחם ואוהב, לכן צריך להודות לאבינו, מלכנו, בוראנו, והוא כבר ימשיך וייתן וייתן עוד ועוד כי הוא הטוב ודרכו להיטיב!

אדון עולם עשה עימי חסד, ריחם עלי, חנן אותי, והשפיע עלי מטובו ברוב רחמיו וחסדיו ואני... איני ראוי!

מתוך הבושה וההכרה שאיני ראוי לכל טובו וחמלתו, אני מוכרח להכיר בגודלו, כפי שחושך מעיד על אור וההפך, אני הבער לא יכול שלא לראות ולא יכול להתעלם מגודלו, טובו, חסדיו וגדולתו של הבורא.

האבא שלי, המושיע שלי, הגומל לחייבים טובות גמלני שוב ושוב פעם אחר פעם ובטובו הגדול והלא תלוי גרם לי להכיר בו.
זו גדולתו של האל!

לא האמנתי שאחזור לבוראי בצורה זו, תמיד חשבתי שהפחד מהגיהינום והעונשים יגרום לי, לשוב על עקבותיי.
אך תוכניות האדם נועדו להיכשל, לעומת זאת תכנית האל הייתה מחושבת בכליל ובשלמות, האל בחר שאשוב אליו מתוך הטוב, וזו תשובה שאין דומה לה, היא מלאה בחרטה גמורה, היא מלאה בבושה, בתחושה שכל הטוב הזה מוגזם, שאדם יודע שאינו ראוי ולמרות הכל מקבל בשפע,

אבא, אני אוהב אותך ודומע מאושר ואהבה בהכרה שאתה הוא מושיעי, רק לך ראוי לכתוב שירים, להלל, לשבח ולפאר.
ידוע לי שלא חשוב עד כמה אנסה למצוא מילים לנסות ולהודות לא אצליח להודות לך על האתמול ולא כל שכן על היום ועל אחת כמה  וכמה שלא על המחר.
אבל אתה ואך ורק אתה חנון ורחום כל כולך אהבה ורחמים ומספיק שידוע לך רחשי ליבי וזה כבר יצדיק שתמשיך להשפיע עלי שפע טובך.

בערגה אמיתית להודות לשבח, לשיר ולפאר את שמך תמיד מלכי.
תודה ושוב תודה ואף על פי שזה לא מספיק ולעולם גם לא יספיק, תודה רבה!

אין תגובות:

פרסום תגובה